ביאור שטיינזלץ על יבמות פ״ג

1 ליתא למתניתין מקמי אין לקבל את משנתנו מפני הברייתא שבה שנויה שיטה אחרת, דתניא שכן שנינו בתוספתא: ר' יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה. ולכן איננו יכול לשאת אשה, ואם קידש אשה — אינו מאכיל אותה בתרומה.

2 ושואלים: אדרבה להיפך ליתא אין מקום לברייתא מקמי מתניתין מפני משנתנו, שהרי מסתבר לומר שהברייתא היא פחות מוסמכת מהמשנה! ומשיבים: מדשבקיה מכיון שעזבו ר' יוסי לבר זוגיה את בן זוגו את ר' שמעון, שבמשנה נאמרים הדברים בשם ר' יוסי ור' שמעון יחד, ובברייתא — בשם ר' יוסי לבד, שמע מינה הדר ביה למד מכאן שחזר בו ר' יוסי מן השיטה שהחזיק בה עם ר' שמעון והגיע למסקנה אחרת.

3 ושמואל אמר להיפך: ליתא אין מקום לברייתא מקמי מתניתין מפני משנתנו. ומקשים: אדרבה להיפך, ליתא למתניתין מקמי אין מקום למשנתנו מפני הברייתא, ויתר מכן: דהא שמעינן ליה שהרי שמענו אותו את שמואל דחייש ליחידאה שהוא חושש גם לדעת יחיד הנאמרת בברייתא! ומשיבים: הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין דברים אלה אמורים כאשר אין משנתנו עצמה נעקרת, אלא יש דעה אחרת, שהיא נוספת על המשנה, אבל כי מתעקרא מתניתין לא חייש כאשר נעקרת משנתנו ונאמר דבר בברייתא בניגוד לה איננו חושש.

4 אמרי בי אמרו החכמים בבית מדרשו של רב משמיה משמו של רב: הלכה כר' יוסי, הן בדין אנדרוגינוס, והן בדין הרכבה. ושמואל אמר: הלכה כמותו בקושי, ובקידוש.

5 ומסבירים: אנדרוגינוס — הא דאמרן זו שאמרנו, שהוא סבור שבריה בפני עצמה הוא ר"ח. הרכבה — דתנן שכן שנינו במשנה: אין נוטעין ואין מבריכין ענף בקרקע, ואין מרכיבין אילנות זה בזה ערב שנת השביעית השמיטה פחות משלשים יום לפני ראש השנה, שאסור שתהיה הקליטה בשנת השמיטה. ואם נטע, וכן אם הבריך או הרכיב — יעקור. ר' יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים — שוב אינה קולטת, ואסור איפוא לנטוע לשיטה זו רק שלושה ימים לפני ראש השנה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: זמן הקליטה הוא שתי שבתות שני שבועות.

6 ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים — כוונתו שצריך שלשים יום לקליטה ושלשים יום לתוספת "ערב שביעית", שמוסיפים מחול על הקודש, ואסור איפוא לנטוע שישים יום קודם ראש השנה. לדברי האומר שלשה — צריך לחשבון זה לנטוע לפחות שלשה ושלשים יום לפני שמיטה, לדברי האומר שתי שבתות — צריך שתי שבתות ושלשים יום. ומכל מקום פסק רב כר' יוסי.

7 ושמואל אמר: הלכה כמותו גם בקושי וגם בקידוש. ומסבירים: קושי מהו — דתנן שכן שנינו במשנה: שיש דין מיוחד לגבי אשה המקשה ללדת וזב ממנה דם, שגם אם ראתה דם כמה ימים רצופים, אין אומרים שהדם הזה ייחשב כדם זיבה שכל אשה הרואה דם שלושה ימים שלא בעת הוסת נחשבת לזבה, אלא דינו כדם לידה.

8 אלא שדנו בשאלה: כמה יהא קישויה, כלומר, כמה זמן לפני הלידה אנחנו רואים זאת כקישוי מחמת לידה — ר' מאיר אומר: או ארבעים או חמשים יום קודם הלידה. ר' יהודה אומר: דייה חדשה, כלומר, מראשית אותו חודש שבו ילדה מספיק לחשבון זה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי לידה יותר משתי שבתות שבועות. ופסק שמואל כר' יוסי גם בזה.

9 קידוש מהו — דתנן שכן שנינו במשנה: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו — הרי זה קדש, כלומר, נאסר הכל משום כלאי הכרם, וחייב באחריותו, שהעושה זאת צריך לשלם עבור הנזקים, שהרי גם התבואה של חבירו נאסרת בהנאה, אלו דברי ר' מאיר. ר' יוסי ור' שמעון אומרים:

10 אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכיון שאין התבואה שלו, אינו יכול לאסור אותה. ולדברי שמואל, הלכה כר' יוסי גם בזה.

11 איבעיא להו נשאלה להם ללומדים שאלה זו: באנדרוגינוס מה לי אמר שמואל, כלומר, מה דעתו של שמואל? שהרי בשם רב פסקו הלכה באנדרוגינוס כר' יוסי, ושמואל לא פירש מה דעתו בענין זה. ומציעים, תא שמע בוא ושמע ראיה לדבר ממה שאמר שמואל לרב ענן: ליתא אין מקום לברייתא מקמי מתניתין מפני משנתנו, משמע ששמואל אינו מקבל את דעת ר' יוסי בברייתא שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה.

12 ושואלים: בהרכבה מה לי אמר שמואל, מה דעת שמואל? ומציעים, תא שמע בוא ושמע, שאמר ליה לו שמואל לרב ענן: תני שנה כמאן דאמר כדעת מי שאומר שלשה ושלשים, הרי שפסק בענין זה לא כר' יוסי אלא כר' יהודה.

13 ועוד שואלים: בענין קושי מה לי אמר רב, מה היא דעת רב, האם פסק כר' יוסי? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ומסכמים: תיקו תעמוד השאלה במקומה.

14 ועוד שאלה נשאלה: בקידוש תבואה בכלאי הכרם מה לי אמר רב? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע ראיה ממה שאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כר' יוסי. אמר ליה לו אביי: מאי חזית דסמכת אהא מה ראית שאתה סומך על זה? סמוך אהא על זה! שיש מקור אחר — שאמר רב אדא אמר רב: הלכה כר' יוסי. ואם כן יש גם מסורת שפסק הלכה כר' יוסי! ומשיבים: כשאמרו "אמרי בי אמרו חכמי בית מדרשו של רב" — מנו מי הוא, למי התכוונו? — הרי זה כינוי לרב הונא, והלא רב הונא אמר: אין הלכה כר' יוסי. ולכן שמועה זו שמסרה רב אדא בשם רב איננה מדוייקת, ויש לסמוך על דברי רב הונא תלמידו המובהק.

15 א שנינו במשנה, ר' יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר — אינו חולץ, מפני שהוא כסריס. אמר ר' אמי: מאי עביד ליה מה היה עושה לו ר' יהודה לטומטום שהיה בעיר בירי דאותבוה אבי כורסיה שהושיבו אותו על כסא לצורך ניתוח, ואיקרע ונקרע הקרום המכסה את אברו ואחר כך אוליד שבע בנין הוליד שבעה בנים, הרי שאנדרוגינוס שנקרע אינו בהכרח סריס! ומשיבים: ר' יהודה אמר לך היה אומר לך: חזר חפש על בניו מאין הם, שאינו מאמין שבנים אלו הם שלו, אלא מאיש אחר הם.

16 תניא שנויה ברייתא, ר' יוסי בר' יהודה אומר: טומטום לא יחלוץ, שמא יקרע ונמצא סריס חמה. ושואלים: מדוע מנסח הוא את דבריו כך? אטו וכי כל טומטום דמקרע שנקרע זכר הוי הוא? הלא ייתכן שיימצא נקיבה! ומסבירים: הכי קאמר כך אמר, כך יש להבין את דבריו: שמא יקרע ונמצא נקבה וודאי אינו יכול לחלוץ, ואפילו נמצא זכר — שמא ימצא סריס חמה.

17 ושואלים: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם בין ר' יהודה ובין בנו ר' יוסי הלכה למעשה? אמר רבא: לענין לפסול במקום אחין, שאם היו עוד אחים למת מלבד הטומטום, והטומטום חלץ, הרי לדעת ר' יהודה, שודאי סריס הוא, אין חליצתו כלום, ואינו פוסל את האחים האחרים מלייבם. ולדעת ר' יוסי בר' יהודה ספק סריס הוא ופוסל. וכן לענין לחלוץ שלא במקום אחין, שאם אין אחים אחרים, האם צריך הטומטום לחלוץ, שלדעת ר' יהודה ודאי אינו צריך, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה צריך מספק. אלה ההבדלים שאיכא בינייהו שיש ביניהם.

18 ב אמר רב שמואל בר יהודה אמר ר' אבא אחוה אחיו של ר' יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה, אם בא אחר עליו משתי מקומות; הן כשבא עליו בפי הטבעת כדרך שבא על הזכר, והן שבא עליו באבר הנקבות שלו. מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו, ר' אליעזר אמר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר. במה דברים אמורים — שבא עליו בזכרות שלו, כלומר כדרך שבאים על הזכר, אבל אם בא בנקבות שלו — פטור!

19 ומשיבים: הוא, רב, שאמר, סבור, כי האי תנא כמו תנא זה, דתניא שכן שנינו בברייתא, ר' סימאי אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות. ושואלים: מאי טעמא מה הטעם של ר' סימאי? אמר רבא: החכם בר המדורי אסברא הסביר לי את הדבר, ומצא לו רמז מן המקרא, שנאמר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה" ויקרא יח, כב, אי זהו זכר שיש בו שני משכבות — הוי אומר זה אנדרוגינוס, שמלשון רבים "משכבי", נראה שמחייב בפועל על שניהם.

20 ורבנן וחכמים, החולקים על ר' סימאי מה הם אומרים? — אף על גב דאית ביה אף על פי שיש בו שני משכבות — "ואת זכר" כתיב, ולכן נסקלים עליו דווקא כששכיבתו היתה כזכר.

21 ושואלים: ורבנן וחכמים המפרשים כל פסוק זה לגבי אנדרוגינוס, ואינם למדים ממנו על שני משכבות, זכר גרידא בלבד מנא להו מניין להם שאסור לבוא עליו? ומשיבים: מ"אשה" שנאמר: "משכבי אשה". ושואלים: באשה אסורה, לחייב את הבא עליה ביאה שלא כדרכה, מנא להו מניין להם? ומשיבים: מריבוי ה־ו' של "ו את... אשה".

22 ג אמר רב שזבי אמר רב חסדא: לא לכל אמר ר' אליעזר שאנדרוגינוס זכר מעליא מעולה, גמור הוא, שאם אתה אומר כן שאנדרוגינוס הוא זכר לכל דבר, אם כן במוקדשים, כלומר, לענין קרבנות, אם הקדיש עוף אנדרוגינוס, יקדש אם מקדישים אותו.

23 ומנלן דלא קדש ומניין לנו שאינו קדוש — דתנו רבנן ששנו חכמים: עוף הנרבע לאדם, והמוקצה כדי להשתמש בו לצורך עבודה זרה, והנעבד, שאותו עצמו עבדו כעבודה זרה, והאתנן שנתנו לזונה, וכן מחיר כלב, שהחליף אותו תמורת כלב, וכן טומטום ואנדרוגינוס — כל אלה אם נהג בהם כבקרבנות ומלק ולא שחט אותם, מטמאין בגדים אבית בבית הבליעה, שכיון שנכנס הבשר לבית הבליעה שבאדם — נטמא האדם, ומטמא גם את הבגדים שעליו. וזאת כיון שקרבן העוף נעשה, במקום בשחיטה — במליקה, ומליקה מכשירה לאכילה רק עוף שהוא קרבן, ואילו עוף אחר שנמלק נעשה נבילה, ונבלת עוף טהור מטמאה בבית הבליעה. וכל אלה לא חלה עליהם כלל קדושת קרבן, ולכן מליקתם עושה אותם נבילה, ומטמאים בבית הבליעה.

24 ר' אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית בבית הבליעה, שכן חלה עליהם קדושת קרבן. שהיה ר' אליעזר אומר: כל מקום שנאמר במפורש בתורה זכר ונקבה — אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, שטומטום ואנדרוגינוס אינם נכללים ביניהם, משום שהם ספק, ודבר זה נכון לגבי בהמות, שכן נתפרש בתורה קרבן זכר ונקיבה, אבל עוף, הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אלא נאמר סתם תורים ובני יונה, על כן אי אין אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, וכשרים הם. ולענייננו רואים מכאן כי ר' אליעזר סבור שלענין קרבנות אנדרוגינוס אינו נחשב כזכר גמור.

25 אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא אנו גם כן שנינו דבר זה במפורש בברייתא: שר' אליעזר אומר: